המשפט הפלילי, כמו גם המשפט האזרחי, כולל את מוסד ההתיישנות. נראה כי בני אדם לא תמיד יכולים לזכור מקרים שאירעו לפני שנים רבות. במקביל, במסגרת חקירה פלילית והעמדה לדין, המטרה היא לפעול בהקדם, משום שכאשר אדם עומד לדין בשלב מוקדם וכן כאשר החקירה הפלילית נערכת בהקדם ומסתיימת בהתאם, אזי כך גם האינטרס הציבורי, אשר בא לידי ביטוי בשקיפות שלטון החוק וכן ענישה, בא לידי ביטוי באופן מיטבי.

מצד שני, כאשר אדם נעצר, נחקר ועומד לדין שנים רבות לאחר מכן, קיים חשש שאולי עדים שיכלו לסייע לו, כבר לא יהיו בחיים או לא יזכרו את שקרה. כמו כן, קיים חשש שאולי המתלונן כבר לא יזכור את מה שקרה או שלא יהיה בין החיים. כך גם קיים חשש סביר מאוד, שאדם שיעמוד לדין שנים רבות לאחר אירוע מסוים, כבר לא יוכל להתגונן, כפי שהיה מתגונן בזמן אמת. לאור כל אלו, קיים במשפט הפלילי, מוסד ההתיישנות, שלפיו – בחלוף מספר שנים, אדם לא יוכל לעמוד לדין. לכן, במאמר שלהלן, נסביר מהי התיישנות, מתי עבירות פליליות מתיישנות וכן מתי עונשים פליליים מתיישנים. כל זאת – לידיעתכן/ם ונוחיותכן/ם, הגולשים והגולשות:

סוגים של עבירות פליליות:

המשפט הפלילי מבחין בין שלושה סוגים של עבירות. בסוג הראשון, נכללות העבירות הקלות, שנקראות כלשון החוק “עבירות חטא”. עבירת חטא היא עבירה שהעונש הפלילי בגינה לא יעלה על 3 חודשי מאסר. הסוג השני, נקרא “עבירות מסוג עוון”. אלו עבירות שהעונש בגינן עולה על 3 חודשים אך לא עולה על 3 שנים. הסוג האחרון והחמור יותר, הוא “עבירות מסוג פשע”, שהעונש בגינן עולה על 3 שנים. החלוקה הזו תהיה רלוונטית לחלק הבא, שבו נסביר מתי חלה התיישנות.

מהי התיישנות במשפט הפלילי?

התיישנות היא בעצם קביעה פורמאלית, שלפיה חלף פרק הזמן אשר במסגרתו אדם יכול למצות את זכותו, במידה ועוסקים בהליכים אזרחיים. כאשר עוסקים בהליך פלילי, מדובר בפרק הזמן שבו המדינה יכולה להגיש כתב אישום נגד אדם, בגין עבירה פלילית. עבירות פליליות – מתיישנות, בהתאם לטיבן וסוגן (כפי שתיארנו לעיל). כמו כן, התיישנות היא טענה פורמאלית, לא מהותית. כלומר – עצם העובדה שעבירה מתיישנת, לא מורידה מאשמתו של אדם. אך בית המשפט לא ירשיע אדם, אשר העבירה שבגינה הואשם, התיישנה, אלא שהוא רשאי לבטל את כתב האישום.

הדין באשר להתיישנות עבירות פליליות, קבוע בחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ”ב–1982 (להלן: “חוק סדר הדין הפלילי”). סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי, קובע כי לא ניתן להעמיד לדין, אדם אשר העבירה הפלילית שבגינה הוא מואשם או נחקר, התיישנה. תקופת ההתיישנות של עבירות פליליות, מתחלקת כדלקמן: בעבירה מסוג פשע חמור, שהעונש בגינה הוא מאסר עולם או מוות, ההתיישנות על העבירה תהיה 20 שנים. עבירה מסוג פשע רגילה, תתיישן בתוך 10 שנים. עבירת עוון תתיישן בתוך 5 שנים. עבירה מסוג חטא, תיישן בתוך שנה אחת.

עם זאת, ישנן בחוק הפלילי בישראל, עבירות שהן עבירות נגד משפט העמים, כמו למשל – עשיית דין בנאצים ועוזריהם וכן עבירות של פשעי מלחמה או רצח עם. עבירות מסוג זה לא מתיישנות לעולם, שכן חומרתן כל כך גדולה, שאין לסלוח ואין לשכוח בגינן.

ספירת ההתיישנות:

כפי שתיארנו לעיל, חוק סדר הדין הפלילי מגדיר את התקופה שבמסגרתה עבירה פלילית תתיישן. אך חשוב להדגיש כי גם לתקופת ההתיישנות יש חריג – אשר בא לידי ביטוי בתקופה שבה ההתיישנות נספרת. כלומר, התיישנות נעצרת, במידה והחקירה הפלילית נמשכת. דהיינו, אדם שביצע עבירה מסוג פשע, העבירה תתיישן בתוך 10 שנים, אך היא תיספר מהרגע שבו החקירה הפלילית הסתיימה.

התיישנות של עונשים פליליים:

לא רק עבירה פלילית מתיישנת, אלא גם עונש פלילי שכבר הוטל לאחר שמיעת התיק הפלילי. חוק סדר הדין הפלילי מסדיר גם את הסוגיה הזו, בסעיף 10. אם מדובר בעבירה מסוג פשע והוטל עונש, אך זה לא בוצע במשך 20 שנה, הרי שאז העונש הפלילי יתיישן ולא יהיה ניתן ליישם אותו. אם מדובר בעבירה מסוג עוון והעונש שהוטל לא התממש במשך 10 שנים, גם כן לא ניתן יהיה לממש אותה. אם מדובר בעבירה מסוג חטא והעונש שהוטל לא מומש בתוך 3 שנים, הרי שגם אז לא יהיה ניתן לממש את העונש, הואיל והוא יתיישן.

לסיכום:

מצד אחד, התיישנות נועדה לדרבן את רשויות החקירה והתביעה, לפעול במהירות, כדי לא להותיר אדם בחוסר וודאות וכן כדי לממש את שלטון החוק. מצד שני, התיישנות היא מחסום פורמאלי. מעבר לכך, חשוב מאוד להיעזר בעו”ד פלילי, בכל עניין בנדון.